<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ה</h1>
<h2>דף ח:</h2>
מוכיח במסכת סופרים (פ"ב הי"ג) ובירושלמי שלהי פרק קמא דמגילה (דף י"ב א') שהבא לתפור יריעות ס"ת זו לזו צריך שתהיה התפירה מבחוץ ותופרין בגידין, והלכה למשה מסיני שעושין שיור למעלה ולמטה, שלא יתפור כל רוחב היריעה אל חבירתה (ע"פ לשון סימני סה"ת ר"ב) כדאיתא במגילה פרק שני (י"ט ב' וע"ש). אמנם מלשון הברייתא במסכת סופרים ששונה אין תופרין במקום הכתב מבפנים אלא מבחוץ לא משמע שדיבר בתפירת שתי יריעות זו אל זו שאם כן היה [לו] לומר אין תופרים מצד הכתב אלא מבחוץ אלא משמע דמיירי בס"ת שנקרע הדף עצמו ועל זה אומר שלא יתחוב המחט במקום הכתב, ובספר פסיקתא שהיה של רבינו יעקב היה כתוב הקלפים צריכין עיבוד לשמן והתפירה תהיה מבחוץ ולא תהיה מבפנים (ע"פ סה"ת סי' ר"ג).
<h2>דף יח:</h2>
גרסינן בפרק הקומץ רבה (ל"ב ב') ובפרק שני דמגילה (י"ח ב') הלכה למשה מסיני מזוזה צריכה שרטוט ותפילין אין צריכין שרטוט, ונכתבות שלא מן הכתב מפני שהכל בקיאין בהם בעל פה, ופירש ר"ת (במנחות שם בתד"ה הא) דתפילין אין צריכין שרטוט זהו בין שיטה לשיטה אבל שיטה אחת למעלה או שמא אפילו מארבע רוחות צריך לשרטט שהרי בה"ג פסק כרבי יצחק דאמר בפ"ק דגיטין (ו' ב' ובתו') שתי תיבות מן המקרא כותב בלא שירטוט שלשה אין כותבין אבל מזוזה צריך לשרטט בין שיטה לשיטה, וגרסינן בפ"ק דמגילה (ט"ז ב') דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה פירש רבינו יעקב דהיינו מזוזה שיש בפרשה ראשונה אמיתות מלכות שמים, אבל רבינו שלמה פירש דהיינו ס"ת, ורבינו יעקב אומר לא מצינו חומר בספר תורה יותר מבתפילין לענין שרטוט ולא עוד אלא שהמשרטט נקרא הדיוט מאחר שפטורין כדאמר בירושלמי פ"ק דשבת (דף ז' א') ובפרק היה קורא (ברכות דף כ"א א') רב יצחק הוה קאכיל ושמע קול צלותא קם לצלויי אמר ליה רבי מישן לא כך אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין וכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, אפס אם אין הסופר יכול לכוין כתיבתו אלא אם כן ישרטט בין שיטה לשיטה מותר לשרטט משום זה א-לי ואנוהו. ורבינו יצחק מפרש [ד]כאמיתה של תורה דהיינו כס"ת כפירוש רש"י וכן מוכיח בירושלמי (מגילה דף א' א') דקאמר נאמר כאן (אסתר ט' ל') דברי שלום ואמת ונאמר להלן (משלי כ"ג כ"ג) אמת קנה ואל תמכור מה להלן צריכה שרטוט אף מגילה כן ואמת קנה נאמר על התורה (ע"פ סה"ת סי' קצ"ו). תניא במסכת סופרים (פ"א ה"א) מסרגלין בקנה ופירש רבינו [יצחק ברבי] שמואל לאו לאפוקי סכין קאמר אלא לאפוקי עופרת וכיוצא בו שהשרטוט על ידי צבע.
<h2>דף יט:</h2>
מוכיח במסכת סופרים (פ"ב הי"ג) ובירושלמי שלהי פרק קמא דמגילה (דף י"ב א') שהבא לתפור יריעות ס"ת זו לזו צריך שתהיה התפירה מבחוץ ותופרין בגידין, והלכה למשה מסיני שעושין שיור למעלה ולמטה, שלא יתפור כל רוחב היריעה אל חבירתה (ע"פ לשון סימני סה"ת ר"ב) כדאיתא במגילה פרק שני (י"ט ב' וע"ש). אמנם מלשון הברייתא במסכת סופרים ששונה אין תופרין במקום הכתב מבפנים אלא מבחוץ לא משמע שדיבר בתפירת שתי יריעות זו אל זו שאם כן היה [לו] לומר אין תופרים מצד הכתב אלא מבחוץ אלא משמע דמיירי בס"ת שנקרע הדף עצמו ועל זה אומר שלא יתחוב המחט במקום הכתב, ובספר פסיקתא שהיה של רבינו יעקב היה כתוב הקלפים צריכין עיבוד לשמן והתפירה תהיה מבחוץ ולא תהיה מבפנים (ע"פ סה"ת סי' ר"ג).
<h2>דף כו:</h2>
תניא בפרק בני העיר (מגילה כ"ו ב') תשמישי קדושה נגנזין ותשמישי מצוה נזרקין ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי של ספרים ומזוזות ותיק של ס"ת ונרתיק של תפילין. ומסקינן בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ח א') שאין כלי שהניח בו תפילין קדוש אלא אם כן הזמינוהו לכך והניחו בתוכו אבל הזמינוהו לכך ולא הניחו בו או הניח בו ולא הזמינוהו לכך הרי זה חול גמור. ובירושלמי דמגילה (דף כ"ג ב') גרסינן בימה ולווחים אין בהם משום קדושת ארון ויש בהם משום קדושת בית הכנסת פירוש (רמב"ם ס"ת פ"י ה"ד) הבימות שעומד עליהן [החזן] האוחז ס"ת והלוחות שכותבין עליהן ללמד לתינוק.
<h2>דף כז.</h2>
גרסינן בפרק שני דכתובות (י"ט ב') ס"ת שאינו מוגה אסור לשהותו יתר על שלשים יום או יתקן או יגנז (רמב"ם ס"ת פ"ז הי"ב) ואמרינן בקידושין ובפרק בני העיר (מגילה כ"ז א') אין מוכרים ס"ת אלא לשני דברים שילמוד תורה בדמיו או שישא אשה בדמיו והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור (רמב"ם שם פ"י ה"ב).
